הדברים שאבי לימד אותי

ד"ר אלי טייכר | 29.5.18

בשיחה משפחתית לפני מספר שבועות, דיברתי עם ילדיי על אבא שלי, גרשון, שנפטר בשנת 1977, וילדיי לא זכו להכיר אותו.
אבא נפטר כשהייתי אני בתחילת דרכי המקצועית בהוראה. לא פעם אני תוהה, מה היה אבא אומר לי לו היה רואה אותי כיום, ברגעים שונים בקריירה: האם היה מבין את מהות העיסוק שלי? האם היה תומך בי בהחלטה להקים עסק עצמאי? האם היה גאה בי?
השאלות האלו מלוות אותי לא פעם. מסלול חיי המקצועיים שונה לגמרי מזה שלו: הוא בחר לעבור לעבוד כשכיר לאחר שהיה עצמאי, ואני – בדיוק להיפך.  ויחד עם  זאת, אני רואה דימיון רב בינינו בדרך בה אני מתנהל במצבים מסוימים, ובחשיבות שאני מייחס להגינות וליושר בהיבטים שונים בחיי.

 אבי, גרשון טייכר ז"ל, בעבודתו ב"מפעלי הפלדה"

כשאבא שלי  עלה ארצה, הוא היה עם ניסיון במסחר שצבר במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. מקצוע אחר לא היה לו.

בתחילת דרכו בארץ, בעיר עכו, הקים עם כמה שותפים מפעל קואופרטיבי לסבון שנקרא "סבון הגליל". במפעל קואופרטיבי השותפים הם העובדים במפעל, ועד כמה שידוע לי הם לא העסיקו שכירים.

המפעל עבד די טוב אך אבא גילה שמשהו לא מסתדר בהכנסה שלו: התברר לו כי במהלך השנים השותפים רימו אותו ורוקנו את המפעל מכספו. אבא עזב את השותפות בכעס, נשבע שלא יעבוד עוד כעצמאי והלך לעבוד כשכיר ב"מפעלי פלדה", שם עבד עד יציאתו לגימלאות. תפקידו האחרון במפעל היה מנהל מחלקת אריזה ומשלוח.

אני ואבא ז"ל בחתונתי, יולי 1976

אבא היה אדם ישר, וכך גם חינך אותי ואת אחותי. אחד מהסיפורים הזכורים לי ביותר מילדותי, והממחיש איזה אדם היה, הוא סיפור הסידור שרכש לי לקראת הבר מצווה.

בהיותי בן 12 רצה אבא לקרבני למסורת. הוא לא היה איש דתי ולא הקפיד על קיום המצוות, אך בכל יום שישי אמא הדליקה נרות וקיימנו קידוש על היין. כחלק מההכנה לבר המצווה, החליט אבא כי נלך בכל יום שישי ושבת להתפלל בבית הכנסת המרכזי בעכו. את תפילת יום שישי אהבתי מאד, היא הייתה די קצרה והסתימה בשיר "אדון עולם" שהיה חביב עלי מאד. התפילה בשבת כבר היתה ארוכה ויותר מתישה, אך הקטע המעניין היה ברכת כהנים, שאבי בהיותו כהן השתתף בה. מדי פעם התקיימו גם ברי מצוות שאיפשרו לי ללקט מלוא החופן בוטנים וסוכריות. 

כחלק חשוב מההכנה הלכנו יחד לרכוש סידור תפילה עבורי. אני לא שוכח את החנות הקטנה ברחוב טרומפלדור בעכו. אבא בחר סידור יפה שנראה גם שיעמוד בתלאות הזמן. ואכן הסידור הזה משרת אותי מאז, במשך 54 שנים, לקידוש שאני מקפיד לעשות בכל יום שישי. כשיצאנו מהחנות והלכנו כמה לכיוון הבית, נעצר אבא לאחר כמה דקות ואמר: "משהו לא בסדר. הוא נתן לנו יותר מדי עודף". בדק שוב ואכן הוא קיבל עודף שגוי, כמעט בהיקף הקנייה עצמה. אבא לקח אותי בידי ואמר "חוזרים מיד".
חזרנו לחנות, המוכר הופתע ואפילו לא חש בטעות והודה מאד לאבי. וכך, במעשה ולא בדיבור, קיבלתי שיעור על הוגנות ויושר מבלי הצורך להטיף לכך.

האירוע הזה זכור לי כל כך טוב שאני ממש רואה מול עיני את החנות, את אבא, ואת המקום בו עצרנו.

משמש אותי גם אחרי 54 שנה: סידור התפילה שקנה לי אבי במתנה

לעיתים, כשאתה מתבגר ויכול להביט אחורה, אתה מבחין באותם אירועים קטנים שלקחו חלק בעיצוב הערכים על פיהם אתה חי.
שתי האפיזודות האלו, בקשר שלי עם אבי גרשון ז"ל, מתארות איך הטמיע בי את הערכים של יושרה, הגינות וכבוד לאחר.

ערכים אלה מלווים אותי כהורה, כמחנך וכיועץ למנהלים, ואותם אני מנסה להנחיל גם לאחרים.

בכל פעם שמישהו טועה בעודף שהוא נותן לי, אני נזכר באבא ובשיעור שנתן לי לכל החיים.