מבקר המדינה והטמעת אתיקה במגזר הציבורי

כתב: ד"ר אלי טייכר

הצורך בשמירת אמון הציבור, כי תהליך קבלת החלטות במינהל הציבורי מתבצע בצורה אתית, הוא הבסיס עליו בנויה

יכולת הציבור לתת סמכויות לפקידי הציבור לצורך קבלת החלטות המשפיעות על חיי הפרט ולסמוך עליהם. כפי שאומר

זאת השופט ברק  :"אמון הציבור ברשויות השלטון הוא מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית ושל המדינה. כאשר

הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים המשותפים.                         יש ליתן משקל כבד לשיקולים הבאים לקיים, לשמר ולפתח את תחושת הציבור, כי משרתיו אינם אדוניו, וכי הם עושים

את מלאכתם למען הציבור, מתוך יושר וניקיון כפיים. אכן טוהר  השירות והשורות עומד בבסיס השירות הציבורי ובבסיס

המבנה החברתי שלנו".

כמו בעולם כולו גם בישראל הצורך בשמירה על ערכים אתיים במינהל הציבורי כחלק מהשמירה על ערכים דמוקרטיים

ועל איכותה המקצועית של מערכת הממשל, ליווה את המינהל הציבורי מאז הקמת המדינה. המינהל הציבורי, בראשית

דרכה של מדינת ישראל, שאב את נורמות ההתנהגות שלו ממספר מקורות :

1. תרבות ים תיכונית המאופיינת באווירה של מסחר וויכוח ומתן משקל רב למחויבות למשפחה.

2. מסורת בריטית המאופיינת בבירוקרטיה קשיחה ועם מעט מקום ליוזמה ולמיקוח.

3. רב תרבותיות של עולים ממדינות רבות ושונות. 

4. קבוצת ותיקים "בעלי זכויות" עם שונות גדולה במאפייניהם.

מינהל זה חיפש דרך להטמיע נורמות התנהגות ראויות, אחידות ומקובלות אצל עובדיו.  העובדה, שהמדינה הצעירה

קלטה עליה מכל כנפות עולם ומתרבויות שונות, חייבה גיבוש  כללי אתיקה מקובלים וידועים למגזר הציבורי והטמעתם

המהירה במשרתי הציבור ובציבור הרחב. חלק מהעולים הגיעו לארץ מארצות בהן תרבות של שחיתות הייתה חלק

מהנורמה, והיה צורך להחדיר נורמות אחרות ובמהירות.

מורכבות זו של המינהל הציבורי בארץ והרצון להטמיע בו אתיקה מקצועית ונורמות התנהגות ראויות הטרידה מספר

גופים, חלקם ציבוריים, אשר פעלו לא רק להעלאת המודעות התיאורטית לנושא, אלא עסקו גם בצד המעשי של

בניית תקנות וחוקים, בכדי להבטיח את טוהר המידות של עובד הציבור. בין שלל הגופים העוסקים בשמירה על

האתיקה במינהל הציבורי בישראל, (מבקרים פנימיים במשרדים, ועדות הכנסת, התקשורת, עמותות ציבוריות ועוד)

ניתן מקום מרכזי, על פי חוק, למבקר המדינה. מבקרי המדינה של ישראל לדורותיהם נחשבים לקובעי הנורמות של

טוהר המידות בשירות הציבורי וזאת על פי "חוק מבקר המדינה". המושג "טוהר מידות" לא נכלל  בגירסה המקורית

של חוק מבקר המדינה, אך הוא  נוסף לו כבר ב 1952. למרות שלא תמיד היו דוחות המבקר ברורים דיים, הייתה

לדוחות הללו השפעה על ייזום חקיקה והתקנת תקנות שהניחו את היסוד לנורמות התנהגות בתחום טוהר המידות

בשירות הציבורי. חשיבות בקורת המדינה כגורם מרכזי באכיפת נורמות התנהגות מוסריות בשרות הציבורי, כולל

תפקיד חינוכי, שהדו"חות השנתיים של המבקר ממלאים, הלכה וגדלה.

מבקרי המדינה אינם מסתפקים  בכתיבת דו"ח שנתי או דו"ח על נושא מסוים, אלא מוליכים לעיתים מהלכים מורכבים

יותר בניסיון להטמיע כללי התנהגות נאותים במינהל הציבורי. ביוני 1956 ביוזמתו של מבקר המדינה דאז, ד"ר מוזס,

הוקמה וועדה לחקר עקרונות וסטנדרטים להתנהגותם של נושאי תפקידים ציבוריים . הוועדה הוקמה על ידי האגודה

הישראלית למדע המדינה  ופרסמה המלצותיה ב 1958- לקראת הכנס הארצי למינהל ציבורי.  מטרת המסקנות, כפי

שהגדירו זו חברי הוועדה עצמם, הייתה לשמש כלי עזר לעובד הציבור לגבי הכללים החלים על התנהגותו כמשרת

הציבור. כללים אלה, מתוך היותם מוצעים ע"י גוף ציבורי ולא מחייב, היו אף הם קווי מתאר להתנהגות ולא נורמות

מחייבות עם מערכת שאוכפת אותן. במחקר המתואר במאמר זה , נבחנה בין השאר , מידת השפעתו של מבקר המדינה

על התנהלות האחראים על שמירת הנורמות במינהל הציבורי. ההשפעה נבחנה ע"י בחינת הקשר בין ההתראות

המבקר על חריגה מארבע נורמות מרכזיות ומספר העומדים לדין בפני בית הדין למשמעת בשנת פרסום הדו"ח

ובשנה שלאחריה.

בית הדין למשמעת (בד"מ) של עובדי המדינה, כחלק מחוק השירות הציבורי (משמעת), נבחר לשמש ככלי שבאמצעותו

כופה המדינה נורמות התנהגות על עובדי המדינה וזאת ע"י העמדה לדין בפניו של עובדים, אשר לכאורה חרגו מנורמות

אלה. תפקידו של  בית הדין למשמעת הינו לשפוט עבירות משמעת של עובדי המדינה ושל עובדי ציבור אחרים

(המוכנסים "תחת כנפי" בית הדין בהחלטת ממשלה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת ).

חוק שירות המדינה (משמעת) 1963, אשר מכוחו הוקם בית הדין, מגדיר את נוהלי הקמתו, פעולתו וסמכויותיו של

בית הדין למשמעת. חברי בית הדין (סעיף 2 בחוק) הם משפטן מומלץ ע"י שר המשפטים, נציג מתוך רשימה שמגיש

נציב שרות המדינה ונציג של ארגוני העובדים. אב בית הדין וממלא מקומו הם משפטנים הכשרים להתמנות כשופטים

בבית משפט מחוזי וממונים ע"י שר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר (סעיף 3 לחוק).

בפני בית הדין עומדים לדין עובדי מדינה (כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק) שנגדם הוגשה קובלנה, נערכה חקירה ומוגשת

תובענה לבית הדין. כל ההליכים מתבצעים בתוך המסגרת של נציבות שירות המדינה. על פי חוק המשמעת, כל עובד

מדינה שהורשע בדין פלילי בעבירה שיש עמה קלון,  יש להעמידו לדין גם בפני בד"מ (סעיף 17 (6) לחוק המשמעת).

משמעות הדבר היא, שעובד מדינה נמצא במה שנקרא "סיכון כפול" כלומר עלול לעמוד לדין בשתי ערכאות שונות על

אותה עבירה. בחוק המשמעת מוגדרים בצורה כללית  אותן התנהגויות, אשר בגינן יש להעמיד לדין  בפני בד"מ ואלה

הן (סעיף 17 לחוק המשמעת):

1.  עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה.

2. לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה על פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה     כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או

התרשל בקיום המוטל עליו כאמור.

3. התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג     התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או

בשמו הטוב של שירות המדינה.

4. התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר איתו.

5. השיג את מינויו בשירות המדינה במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת     עובדה הנוגעת לעניין, או בשימוש באיומים

או בכוח או באמצעים פסולים     אחרים.

6. הורשע  על עבירה שיש עמה קלון. אמצעי המשמעת שיכול בית הדין להטיל נעים (סעיף 34 לחוק) מהתראה ויכולים

להגיע עד פיטורים ופסילה לשרת בשרות המדינה.

ניסוח מהות העבירות על חוק המשמעת בצורה כללית נבע משני מניעים עיקריים. האחד הוא מידת ההטרוגניות

הגבוהה של שירות המדינה המקשה על הגדרת התנהגויות משותפות לעיסוקים הרחוקים מאד זה מזה אך הנמצאים

יחדיו תחת הגג של שרות המדינה. גורם שני היה הרצון לאפשר לבד"מ לבנות תוך כדי שיפוט קודקס התנהגויות ראויות

ובלתי ראויות לעובד הציבור, וכך לבנות למעשה את כללי ההתנהגות הנורמטיבים בשרות הציבורי.

דוחות מבקר המדינה בין השנים 1980 ל 2002 נסרקו וצוינו אותם דוחות בהם התריע המבקר על חריגה מאחת או יותר

מהנורמות הבאות:

• חריגה א: שימוש במקורות ציבוריים לצרכים פרטיים.
• חריגה ב: מתן עדיפות לקרובים באיוש משרות, בקבלת תפקיד, בקבלת שרות.
• חריגה ג: מתן עדיפות משיקולים אישיים או פוליטים  באיוש משרות, בקבלת תפקיד, בקבלת שרות.
• חריגה ד: לקיחת שוחד – רכישה או הפניה של מקורות ציבוריים לצורך התעשרות אישית. 

        במחקר שבוצע לתואר ד"ר באונ' חיפה רואים כי קיים קשר מובהק בין מספר העומדים לדין בפני בד"מ

        בשנה הנוכחית לבין החריגה מכלל הנורמות, כפי שהן מדווחות בדוח מבקר המדינה. קשר זה 

        הוא קצר טווח, ובשנה שלאחר מכן אין קשר בין מספר העומדים לדין לבין החריגה מכלל הנורמות.

השפעת גובה הסכומים המעורבים בחריגה מהנורמה, ניכרת בשנה בה מפורסם דוח המבקר, אך פוחתת

כעבור שנה למרות שהיא נשארת מובהקת ומשמעותית. הקשר בין מספר העומדים לדין בפני בד"מ לחריגות

מנורמה, כפי שמתאר מבקר המדינה בדוחותיו בשנת פרסום הדוח, הוא כאמור מובהק, כאשר בוחנים אותו

על כלל  השנים בהן נערך המחקר – דהיינו 1980 עד 2002.

תוצאות ניתוח זה מעלות את הצורך לבחון את הקשר שבין מספר העומדים לדין ובין הפרסום בדו"חות מבקר

המדינה בכל אחת מהשנים בהם נערך המחקר וזאת מתוך כוונה לזהות שנים עם מאפיינים מיוחדים ושונים

ולהבדילן משנים אחרות. לא פחות חשוב לבדוק את התהליך לאורך השנים. המקר מראה כי בשנים 1980,

1981, 1995 – יש התאמה גבוהה בין החריגה מנורמות לבין מס' העומדים לדין בפני בד"מ באותה שנה.

נורמה א – שימוש במקורות ציבוריים למטרות פרטיות – היא הנורמה המקיימת את  ההתאמה הגבוהה ביותר,

ולאורך רוב השנים, בין חריגה ממנה ולבין מס' העומדים לדין בפני בד"מ באותה שנה.  לעומתה נורמה ד' – לקיחת שוחד

היא בעלת ההתאמה הרופפת ביותר לאורך השנים בין חריגה ממנה ולבין מס' העומדים לדין בפני בד"מ.

עוד ניתן לראות מנתונים המוצגים בגרפים, כי נורמה א' ממשיכה להיות הנורמה עם ההתאמה החזקה ביותר לאורך

שנים בין חריגה ממנה לבין מס' העומדים לדין גם בשנה שלאחר מכן ונורמה ד' בעלת ההתאמה הנמוכה ביותר.

קיימת מחזוריות בהתאמה בין מספר העומדים לדין והחריגה מנורמות התנהגות בשנה שהן פורסמו בדוח המבקר.  

ניתן לראות, כי ההתאמה בין חריגה מכל אחת מהנורמות מתנהגת בצורה מחזורית דומה, אם כי בעוצמה שונה.

במקום אחר ניתן להבחין, כי בשנים 1991 עד 1994 מתנהגת החריגה מנורמה א' (שימוש במקורות ציבוריים

לצרכים פרטיים) במגמה הפוכה להתאמה שבין חריגה משאר הנורמות למס' העומדים לדין. ממצאים אלה מצביעים

על האפשרות, כי המופקדים על החקירה ועל ההעמדה לדין פועלים על פי תפיסתם של פיינר   וקיידן את קיידן  ,

הרואים בהעמדה לדין של אנשים שעברו על הקוד האתי ובהטלת עונשים כבדים ומרתיעים עליהם, דרך יעילה

להתמודדות עם החריגה מנורמות. גם כהנא  חושב, שמסגרות מוסדיות, שתכליתן למנוע או לאתר את תופעת

השחיתות כדוגמת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, הם כלי חשוב בהתמודדות עם חריגה מנורמות. זהו שלב

ראשון, אך חשוב ונחוץ מאד, בדרך לשרש תופעות אלה מן השירות הציבורי.

חשוב להדגיש, כי העמדה לדין היא מהלך שהחל, לעיתים זה מכבר, בתלונה וחקירה, כך שהעמדה לדין אינה יכולה

לשמש כתגובה מיידית לחריגה מנורמה כזו או אחרת. כך, למרות שקיים קשר מובהק בין מספר העומדים לדין והתרעות

המבקר על חריגות מנורמה, נראה, כי קשר זה מצביע יותר על דחיפת הממונים על העמדה לדין להכריע ולקבל

החלטות. קבלת החלטות על העמדה לדין הגיעה לידי בשלות והייתה זקוקה לדחיפה קטנה נוספת בכדי להוציאן לפועל,

ודו"ח המבקר נתן את הדחיפה האחרונה הזו. הקשר הנראה בין התרעות המבקר על חריגה מנורמה והגדלת מספר

העומדים לדין, מצביע, לדעתי, על החשיבות הרבה שבפרסום הדו”ח ובמתן הד נרחב לממצאיו. חשיבות זו של פרסום

נרחב לדו"ח חורגת מתחומם של הממצאים הקונקרטים עליהם מצביע המבקר, ותרומתה חשובה ליצירת אווירה

ציבורית של רצון לעצור כל התנהגות בלתי הולמת בשירות הציבורי. ביטוי חלקי לרצון ללחום בחריגות התנהגות 

הוא זירוז ההעמדה לדין או אפילו עצם ההחלטה להעמיד לדין, במקום שהיה היסוס לגבי החלטה זו.

הממצאים מצביעים כי בד"מ אכן משמש כלי בידי רשויות המדינה להתמודדות עם גילויי חריגה מנורמות וזאת ע"י

הגדלת מספר העומדים לדין במקביל לגידול בהתרעות המבקר על חריגה מהן. כאשר מתפרסם דו”ח המבקר, ולכך

נוספת בדרך כלל תגובה נרחבת באמצעי התקשורת, נוצרת אוירה ציבורית הדוחפת, כנראה, את האחראים על

המשמעת להגיש יותר תובענות לבד"מ, או עוזרת להם להתגבר על היסוסים לגבי הגשת תובענות, שחקירתן

הסתימה. למרות שממצאי המחקר מצביעים רק על קיום קשר ולא על כיוונו (סיבה ותוצאה), עבודת המבקר,

מעצם אופייה והטכניקה בה היא מתבצעת, היא איטית יותר ובעלת יכולת מועטה יותר לתגובה מהירה. מכאן יש

להניח, כי העמדה לדין היא התגובה לפרסומי המבקר ולא להפך.

ממצאים אלה נבדקו גם בסדרת ראיונות אשר קוימה עם אנשים העוסקים בתחום אכיפת נורמות בשרות הציבורי . 

תחושת חלק מהמרואינים (5 מתוך 9), אשר עוסקים בחקירה ובהעמדה לדין, שענו ב"הן" לשאלה, אם פרסומי המבקר

יצרו אוירה, אשר דחפה להעמיד יותר אנשים לדין בפני בד"מ, מחזקת ממצא זה.מניתוח מעמיק יותר של הממצאים

עולה, כי לדו”ח מבקר המדינה יש קשר חיובי למספר העומדים לדין בפני בד"מ בשנת פרסום הדו"ח. קשר זה נחלש

ביחס למספר העומדים לדין בשנה לאחר מכן, אך נשאר בכל זאת משמעותי ומובהק. הקשר החזק אך קצר הטווח

דומה לתחושה הרווחת בציבור ביחס לדו"חות המבקר, שלעיתים רבות הם כמו זיקוקי דינור, עושים רעש קצר מועד

ולאחר מכן נעלמים ללא כל השפעה. ניתן היה לצפות, שמעצם אופיו המעמיק והרחב של דו”ח המבקר, יהיה הקשר

המידי חלש, והוא ילך ויתחזק בשנה שלאחר פרסומו (לאחר שממצאיו יילמדו לעומק ע"י כל העוסקים באכיפת נורמות

ההתנהגות בשירות הציבורי), המציאות המתגלה היא הפוכה. ניתן להניח, כי לממצאים אלה יש גם קשר להד

התקשורתי שיוצר פרסום הדו"ח, נושא שנבדק בפרק אחר של המחקר.

מניתוח מפורט של סוגי החריגות והמרכיב הכספי הכרוך בהם עולה, כי קיים קשר משמעותי ומובהק בין מספר

העומדים לדין לבין ההיקף הכספי של החריגות ומספר האנשים הקשורים לחריגה. ניתן לומר, כי כאשר בדו”ח

מבקר המדינה יצוין סכום כספי גבוה המעורב בחריגה, יגרום הדבר למודעות גבוהה יותר של האחראים על המשמעת

במשרדים השונים, ומספר האנשים, שיעמדו לדין באותה שנה יגדל. הדבר נכון גם כאשר מעורב מספר ניכר של

אנשים בחריגה מהנורמה. חריגה מנורמה, אשר לה שותפים רבים, או שמעורב בה סכום כספי משמעותי יוצרת,

כנראה, רושם של חריגה מהותית מבלי להיכנס לאופי החריגה. הדבר מצביע במידה רבה על השפעתו השטחית

של הדו”ח בתחום זה. חריגה חמורה מנורמה, שעלולה לערער סדרי שלטון מהותיים, אם היא כרוכה בעבירה של

אדם אחד ואינה כרוכה דווקא בסכום כספי מהותי,  תהיה קשורה פחות למספר העומדים לדין מעבירה פחות מהותית

שמעורבים בה רבים או סכום כספי גדול, באופן זה הכמות הופכת לאיכות.

כאשר בוחנים את הקשר בין החריגה מהנורמות השונות לבין מספר העומדים לדין על פני כל שנות המחקר (1980 – 2002)

ניתן לומר, כי נורמה א' –שימוש במקורות ציבוריים לצרכים פרטיים – היא הנורמה השומרת על הקשר החזק ביותר

על פני כל שנות המחקר בין חריגה ממנה ומס' העומדים לדין בפני בד"מ. כלומר, חריגה מנורמה זו, המצוינת ע"י

המבקר בדו”ח שהוא מפרסם, היא בעלת הקשר החזק ביותר עם מספר העומדים לדין באותה שנה, ונכון הדבר גם

ביחס לעומדים לדין בשנה שלאחריה. פרוש הדבר, שמכלל ההערות הרבות של המבקר דווקא הערות המצביעות

על אנשים המשתמשים ברכוש ציבורי לתועלתם הפרטית ופוגעים באמון הציבור שהפקיד בידם רכוש זה לטובת הכלל,

משפיעות במידה רבה על מקבלי החלטות בקשר להעמדת עובדי מדינה לדין בפני בד"מ. למרות שחריגה זו זוכה

לעיתים רבות ליחס מקל בעיני הציבור, ובחלק מהמקרים זו התנהגות מקובלת, נראה, כי דווקא  חריגה ממנה דוחפת

לפעילות את האחראים על העמדה לדין.  הערות אלה של המבקר, ביחס לשימוש ברכוש הציבור לתועלת פרטית,

דוחפות ליתר קשיחות בהתייחסות לתופעות של התנהגות לא נאותה באופן כללי, ומוצאות ביטוי בהגדלת מספר

העומדים לדין בכלל ולאו דווקא בגלל חריגות כגון אלה.

עוצמת הקשר שבין חריגה מנורמה ב' – מתן העדפה לקרובים באיוש משרות – היא הבאה בתור מבחינת עוצמתה.

הקשר היותר חלש שבין חריגה מנורמה ג' – מתן עדיפות  משיקולים פוליטיים – לבין העמדה לדין ידוע וחוזר בעוצמות

שונות כמעט מדי דו”ח מבקר המתריע על תופעה זו. תופעת המינויים הפוליטים לא מצאה ביטוי בהעמדה לדין

בפני בד"מ של מי שחרג ממנה, כך שהקשר היותר חלש בינה לבין מספר העומדים לדין מצביע על מידת החומרה

(או הקולה, יותר נכון לומר) שבהתייחסות לחריגה זו. נראה, שחריגה מנורמה זו היא עדיין בעלת לגיטימיות ציבורית,

לפחות בעיני חלק מהציבור, ואינה נתפסת כחמורה או כמסכנת את השירות הציבורי. יתכן גם שחריגה מנורמה זו

המתבצעת בדרך כלל ע"י דרגים גבוהים מאד בהיררכיה המשרדית, לעיתים בגיבוי ובעידוד השר הממונה, מקשה

על העמדה לדין ודורשת יושרה רבה ואומץ לב מצד הממונים על אכיפת המשמעת.

נורמה ד' העוסקת בלקיחת שוחד היא בעלת עוצמת קשר חלשה ביותר הנובעת, כנראה,  לא מהתייחסות קלת ראש

אליה, אלא משום שעבירת שוחד מטופלת קודם לכל בהליכים פליליים ורק אחר כך מובאת בפני בד"מ. כך שהתרעה

על חריגה מנורמה זו נתפסת כמטופלת ע"י מערכת אחרת בשלב הזה ופוטרת את מערכת התביעה מהתייחסות.

מכל אלה נראה, כי בד"מ אכן נתפס כמנגנון שבעזרתו מנסים לעצור סחף בכיוון של חריגה מהנורמה, אם כי  הקשר

שבין מספר העומדים לדין לבין דו”חות מבקר המדינה הוא קצר טווח ומורגש בעוצמה רק בשנה בה פורסמו הדו”חות

הכוללים חריגה מנורמות. חשוב לציין, שעיקר דו”ח המבקר כולל בדיקה של התנהלות המשרדים, מזהה כשלים ונהלים

לא תקינים, אך לא כל כשל כזה מצביע בהכרח, גם על חריגה מנורמה.

בבחינת הקשר בין ציון חריגות מנורמה בדו”חות מבקר המדינה לבין מספר העומדים לדין בפני בד"מ בהסתכלות רב

שנתית, ניכרת תופעה מחזורית. לאחר שנה, שבה עוצמת הקשר חזקה, תבוא ירידה, לעיתים תלולה, בעוצמת הקשר

ולאחריה שוב יתחזק הקשר בין דו”ח המבקר לבין מספר העומדים לדין באותה שנה. נראה, שקיים מנגנון מאזן, אשר

מצד אחד מצביע על  כך שבד"מ משמש כבלם בניסיון לבלום התגברות החריגות, אולם מיד לאחר מכן נראה, שנעשית

פעולה מכוונת של חזרה לשגרה והתעלמות מדוחות המבקר.  יתכן שפעילותו המואצת של בד"מ בשלב זה יוצרת בלב

הממונים על המשמעת תחושה של בלימת התרבות חריגות, בלימה שאינה מוצאת את ביטויה בדו”ח הבא של המבקר,

אז מתרחשת התעוררות חוזרת. באופן פרדוכסלי, גורמת תחושת הבלימה לתחושת רווחה ואיתה החלשת הקשר

בין החריגות והעמדה לדין עד לשנה שלאחר מכן, כאשר בד"מ חוזר לתפקידו לעצור את ההתגברות המתחדשת של

החריגות. ניתן לומר איפוא, שפרסום דו”חות המבקר הוא בעל אפקטיביות קיצרת טווח על השימוש בבד"מ כדרך

לבלימת  התנהגות חורגת מנורמה בשירות הציבורי.

התוצאות המחזוריות הללו נובעות, ככל הנראה,  מחיבור של שני תהליכים בעלי מקצב שונה. בעוד שדו”ח מבקר

המדינה זוכה להד נרחב עם פרסומו, הד שכנראה משפיע על חלק ממקבלי ההחלטות, מנגנון העמדה לדין בפני

בד"מ הוא איטי יותר, בירוקראטי יותר ולכן אינו מושפע מאירועים חד פעמיים. צפוי היה, שיימצא קשר עם מספר

העומדים לדין בשנה שלאחר מכן, בגלל הצורך בהפנמת המסרים של המבקר, אך הדבר אינו קורה. הקשר שנמצא

לגבי אותה שנה מצביע, כנראה, יותר על הסרת מעצורים לגבי הליכים וחקירות שבתהליך, כשפרסום דו”ח המבקר

מקל על קבלת החלטה להעמיד לדין ולא לבחור מהלך אחר . יתכן שקשר זה מושפע מההד התקשורתי המתלווה

לפרסום דו"ח מבקר המדינה. הד זה הוא מיידי ורחב ובעל אפקט משמעותי.

לסיכום הדיון בקשר שבין בד"מ לבין דו"חות מבקר המדינה,  ניתן לומר, כי דו”חות המבקר בהם יש הצבעה על חריגה

מנורמות מצופות, קשורים קשר ממשי עם מספר העומדים בפני בד"מ, כלומר בד"מ קשוב לסביבתו הארגונית ומופעל

כתגובה למתרחש בה. בד"מ נתפס ואף מופעל ככלי לעצירת חריגות מנורמה בניגוד לתיאוריות הרואות בענישה כלי

לא יעיל בקביעה ובהטמעה של נורמות התנהגות, ולטווח קצר אף עושה זאת בהצלחה.

כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או לשכפל או לעשות שימוש ללא אישור בכתב מהמחבר

​