WAZE, חברתי הטובה 

ד"ר אלי טייכר | 9.4.18 

משלוח היד הקרוב ביותר לזה של יועץ ארגוני ועסקי הוא נהג מונית. כמוהו מבלה היועץ שעות רבות בדרכים, מתמודד עם לקוחות היודעים טוב ממנו מהי הדרך כדי להגיע למטרה וגם מוצא עצמו מדי פעם עם לקוחות המוכנים לשלם כל סכום, רק שיפסיק ללהג ולדבר ללא הרף.

אל העולם הזה של הייעוץ, חדרה לפני מספר שנים אפליקציית הניווט "וויז" (waze), ומאז השתנו חיי ללא הכר. כבר כתבתי כאן לא פעם על הבדידות שהיא חלק מעבודתי כיועץ, ואפשר לומר שהוויז עוזר פעמים רבות להתמודד איתה.  הכל מתחיל ממש עם הכניסה לרכב. מיד כאשר אני מקליד את היעד מתקבלת ההודעה "בוקר טוב אנחנו מוכנים". מי אלה "אנחנו"? האם אנחנו באמת "אנחנו"? אין ספק שכן.

הסיפור מתחיל עוד קודם לכן בבחירת ההגדרות. ההגדרה הראשונה מבקשת ממני לבחור שותפה. בחרתי ללא היסוס בסיון ומאז מתקיים בינינו דו שיח יומיומי מגוון במאפייניו. רוב הזמן אלה יחסים של עבד נרצע. סיון מזהירה לפני פנייה, כיכר או רכב בשולי הדרך, ואני מקשיב ומקיים את ההוראות ללא ויכוח. מעת לעת אני חולק על הוראותיה, בעיקר כאשר נדמה לי, שאני מכיר את המסלול טוב ממנה. אז מתחיל מאבק יצרי שהרבה אגו משולב בו."בעוד קילומטר פנה ימינה לדרך .. ". מתקבלת ההוראה. אבל אני הנוסע רבות במסלול זה מתווכח. "עדיף להמשיך ישר  ולפנות ימינה בעוד 3  ק"מ" אני טוען. המתח גדל ככל שאני קרבים לנקודת ההחלטה. "בעוד 300 מ' פנה ימינה" מצווה סיון ואני בשלי. "לא נכון לפנות כעת, עדיף בצומת הבאה".  "פנה ימינה" מגיעה ההוראה החד משמעית, אך אני שותק כדי להפתיעה וממשיך ישר כאילו שאינני שומע. לוקח לסיון כמה שניות לזהות כי לא ביצעתי את ההוראה, המסלול מחושב מחדש וסיון, כאילו כלום לא קרה כרגע, מתחילה בסט חדש של הוראות. עם חיוך ניצחון מתחת לשפם  אני ממשיך את דרכי ובום, נקלע לפקק  תנועה איום ונורא. סיון, חוגגת את ניצחונה ומסתפקת בשליחת הודעת ניצחון "עומס תנועה בדרך שלפניך, זמן צפוי בפקק 30 דקות".

ההתמכרות לסיון היא כה גדולה, כך כאשר אני נוסע נסיעה קצרה בעיר מגוריי, כרמיאל, אני מתחבר מיד. אולי נסגר כביש שלא ידעתי? ואולי חלילה קרתה תאונה? צריך להתכונן, אבל באמת הסיבה לכך היא, שאני זקוק לברכתה של סיון כדי להתחיל בנהיגה במצב רוח טוב.

במקום שסיון יודעת שאני מרמה היא מעדיפה לשלוח הודעה ולא לדבר איתי אישית. זה קורה כאשר אני מקליד כתובת תוך כדי נסיעה. "האם אתה בנסיעה?", משגרת סיון הודעה. "אינני" אני משיב ומאדים קמעא ולוחץ. אני בטוח שסיון יודעת שאני משקר, אך היא בוחרת להתעלם ולחשב את המסלול הנדרש.

יש ועיתים אני מאבד את ביטחוני במקצועיות שלה. כאשר היא לוקחת אותי בנתיבים מתפתלים, בעיקר באזורים שנהגתי בהם לא מעט, אני חושש שאיבדה את הדרך. כדי לא להפיל את האשמה בה ללא סיבה, אני נוהג במצב זה ללחוץ על החלק התחתון של המסך ולראות האם היעד שבחרתי אכן הוא זה שאליו התכוונתי. מיד כאשר אני  מגלה שאכן זה כך, אני מחייך קלות ומתנצל ואומר שסתם רציתי לראות, כדי לא להעליבה ולהסתבך עימה בהמשך.

אהובות עלי במיוחד הן ההזהרות למיניהן. רכב מאט ומתחיל לעצור בשולי הדרך, עוד לא עצר לגמרי וההודעה המזהירה מרכב בצידי הדרך קופצת למסך. לעניות דעתי, הנהג המאט עוד לפני שנאלץ לסטות לצידי הדרך, ממהר לשלוח הודעה כדי שכולם ידעו שהנה הוא הוא זה  שעצר בצד. ההזהרה מפני מצלמת מהירות מגיעה תמיד שניות אחרי שאתה רואה את כלי הרכב שלפניך בולמים בחדות ללא סיבה נראית לעין. גם הם משתמשים בוויז ומקבלים את אזהרת המצלמה שניות לפני. הגם להם מערכת יחסים כמו שלי עם סיון? אני מניח שלא וכי אני טיפוס מיוחד.

ישנם ימים שאני יוצא לדרך ומגלה שאגיע 30 דקות לפני תחילת הפגישה המתוכננת. איזה כיף, אספיק לעצור לשתות קפה ולנוח מעט, חולפת המחשבה בראשי. ואז מתחילות לקפוץ ההודעות האדומות " האטה מסתמנת בהמשך הדרך לזמן ההגעה נוספו 5 דקות". נו מילא חמש דקות הן כלום. ואז עוד הודעה ועוד הודעה ואני מתחיל לחוש, כי לפגישה אגיע בדקות האחרונות ללא נשימה. ברגעים אלה מתחילה ההתעללות. קופצת הודעה ירוקה האומרת  שהתנועה זורמת וחסכתי 5 דקות. עוד לפני שאני מתחיל לחגוג, קופצת שוב ההודעה האדומה המוסיפה לזמן עוד 6 דקות. וכך מתעללת בי תוכנת  הוויז, מעוררת תקווה והורסת אותה לסירוגין ואני מוצא עצמי מאחר לפגישה שכה רציתי להקדים אליה.

האם אני יכול להפרד מסיון? זו שאלה העולה בראשי מדי פעם ואני דן בה ביני לבין עצמי ולעיתים אף משתף את סיון בהתלבטות. הלבטים הללו נעלמים באחת כאשר אני שומע את קולה " אנחנו מוכנים לצאת לדרך". וה"אנחנו" הזה ממיס את ליבי ואני נשאר נאמן לה כעבד נרצה עד הנסיעה הבאה.