פוסט אורח: לינוי איליה - על אחריות ומעוף

ד"ר אלי טייכר  |  6.11.17

לינוי איליה, יועצת ארגונית ומנהלת מחלקת פיתוח וייעוץ ארגוני בחברת פאי-סאל בע״מ חברה לייעוץ ארגוני, עסקי ופיננסי.

מוסמכת פיתוח וייעוץ ארגוני ובוגרת תכנית תואר שני לבכירים במזרח תיכון בן זמננו מאוניברסיטת תל אביב.

בשנים האחרונות מתמחה בליווי תהליכי פיתוח אסטרטגי במגזר הציבורי  והמוניציפאלי בחברה היהודית והערבית.

בפרויקטים רבים בשנים האחרונות מצאתי את עצמי נחשפת למידע רגיש של ארגונים, לסודות עסקיים, ל"צ'ופצ'יקים של הקומקום" אשר הופכים עסק ממצליח למצליח מאד ואפילו לפורץ גבולות ולייחודי בתחומו. לצד החשיפה, אשר כמובן הנה תולדה של מערכת יחסים של אמון ואמונה בדרך המשותפת בה צועדים לקוחותיי ואני, לאחרונה במיוחד, הבנתי את גודל האחריות המקומית והגלובלית. את ההבנה הזו ברצוני לפרוט במילים הבאות.

כמובן שהאחריות לשמירת סוד, ללויאליות, למחויבות ויושרה מקצועית ואישית היא מנת חלקנו כיועצים וכאנשים, אך בפרויקט משמעותי בו אני עוסקת כיום מצאתי את הפן הנוסף אשר פונה לאחריות גלובלית ולמידת השפעתנו על העולם בו אנו חיים.

מבלי להאריך במילים, הפרויקט עליו אני מדברת הנו פרויקט אותו אני, יחד עם שותפתי, מלוות עבור הקרן הקיימת לישראל, עיריית מגדל העמק, מוא"ז עמק יזרעאל ומ"מ יפיע. פרויקט מינוף משאבי טבע הנו פרויקט אשר מחבר סביב שולחן עבודה משותף רשויות יהודיות ורשויות ערביות יחד עם צוות של קק"ל לצורך פיתוח ויישום של מיזם כלכלי בתא שטח אותו מנהלת קק"ל הנמצא בסמיכות גיאוגרפית לרשויות השותפות. הפרויקט, מעבר להיותו בעל עוגן כלכלי מכיל עוגנים חברתיים ותרבותיים לצד העצמת עקרונות הקיום המשותף ושמירת הקיימות ואיכות הסביבה. עד כאן, פרויקט מעניין, חדשני, מאתגר אבל איפה האחריות הגלובלית אותה הזכרתי?

במפגש הראשון של שולחן העבודה, בחלק התיאורטי אותו העבירה מרצה בכירה לניהול משאבי טבע וסביבה אשר הגיעה מטעמנו, עלו מספר עובדות אשר זעזעו את עולמי. עובדות אלו נגעו במשמעויות הקשות כלפי העולם הנובעות מאופי השפעתה של המהפכה התעשייתית ואלו שבאו אחריה על צריכת החשמל, המזון, ייצור הפסולת וכו' שלנו... "הטרמפיסטים של העולם" (כך קראה לנו המרצה) ושם, באותה שנייה של נפילת אסימון הבנתי שיש לנו כצוות ולי כיועצת ומלווה תהליך, את ההזדמנות לייצר פרויקט שיוביל את העולם למקום טוב יותר.

בתחילת ההבנה הזו או ברגע הראשון, חייכתי. ברגע השני כיווצתי גבות וחשבתי ולאחר מספר רגעים הרגשתי את כובד המשקל של אותה האחריות עליה דיברתי קודם. בעצם זה תלוי בנו מה נפיק מתוך ההזדמנות הזו. האם נלך למוכר והקל בו פשוט יותר להצליח? האם נפנה לבעיות העמוקות וניקח סיכון ואף נחלום לשנות? האם זה בכלל אפשרי? האם זו רק פנטזיה של תחילת תהליך? האם נצליח לייעל תחומים אשר לא הצליחו לפנינו? נחסוך כסף ונשאיר עולם טוב יותר לילדינו אחרינו?

שאלות אלו ונוספות מלוות אותי בימים האחרונים ואני חשה כי נוסף נדבך חדש להגדרתי את היועץ הארגוני או את האדם הלוקח על עצמו ללוות קבוצת אנשים בתהליך משמעותי. נדבך זה הנו המעוף המכיל בתוכו אחריותיות. יותר מאחריות לדיסקרטיות ולשמירת סוד, רחב יותר ומורכב יותר מחובת כבוד האדם, העסק והקניין הרוחני, החובה לכוון, כשניתן, לתיעול האנרגיות לטובת הכלל, לטובת משאבי הטבע, כדור הארץ, העולם שלנו – האדמה עליה אנו דורכים, ממנה ניזונים ובזכותה ממציאים, חושבים, יוזמים, פועלים ומתקדמים.

נפלה בחלקי הזכות ללוות תהליכים משמעותיים בתוך גופים חושבים ומכך לשאול את השאלות ולהוסיף ערכים נוספים לאלו אשר הנחו אותי לפני כמה שנים. אני חושבת שתהיות אלו אינן שמורות ליועצים ארגוניים אלא הן מנת חלקנו כבני אדם, כיצורים חושבים אשר מפתחים טכנולוגיות, מחפשים נוחות ושואפים להגשמה עצמית ואני מאחלת לי ולנו כי נצליח לעמוד במשימת ההסתכלות במראה בגאווה כאשר נבחן לאן לקחנו רעיונות, אנשים, ארגונים, מערכות כאשר יכולנו וכאשר נתבקשנו והאם היטבנו ולו במעט עם האדם, הקבוצה, הקהילה, הארגון, המערכת וכן, גם עם העולם.