סופרוויז'ן - מי מייעץ ליועץ?
ד"ר אלי טייכר | 1.1.18
בשנת 2003, הייתי המנהל המקצועי של קורס יועצים ארגוניים. פתחתי את הפגישה הראשונה בשאלה: "למי מהנוכחים אין רכב פרטי?" שתי משתתפות הצביעו בהיסוס. "אתן צריכות לעזוב מיד את הקורס, כי יועץ ללא רכב פרטי יתקשה לבצע את מלאכתו". חייכתי כדי להרגיען. "אני מבין שלכל האחרים יש רכב פרטי?" המשכתי, "למי מכם יש תא מטען קטן?". שוב הורמו כחמש אצבעות מהססות. "גם אתן יכולות לעזוב את הקורס, מכיוון שיועץ צריך תא מטען גדול כדי לאפסן את האגו שלו בעת מפגש עם נועץ".
מאז אותו מפגש, התאפשר לי לייעץ להרבה לקוחות בתחום הארגוני וגם בתחום העסקי, ועם הניסיון שהצטבר, נוספו רבדים נוספים לתפיסת התפקיד שלי. מדי פעם ביקשו ממני עמיתי היועצים לשמש להם סופרווייזר ולאט לאט מצאתי עצמי עוסק בכך יותר ויותר, בלי שתכננתי לעשות זאת. מכיוון, שהתחום מרתק, גורם לסיפוק אישי רב וגם ראיתי את התועלת למקבלי הסופרויז'ן, התעמקתי בתחום, למדתי והתנסיתי ומניסיון זה אני מבקש לשתף אתכם.
מה זה בעצם סופרויז'ן? למה ולמי הוא נחוץ? איך הוא מבוצע? למה דווקא יועצים ארגוניים ועסקיים הם קהל היעד לתהליך שכזה?
התפיסה השטחית והממעיטה רואה בסופרויז'ן סוג של פיקוח ו/או השגחה ושלב בדרך לקבלת הסמכה פורמלית בתחום מקצועי כלשהו. הראיה שלי רחבה יותר ורואה בסופרויז'ן תהליך בו יועץ מנוסה ועם כישורים מתאימים, עוזר ליועץ בראשית דרכו, או בצומת דרכים מקצועית להתפתחותו האישית והמקצועית.
בכדי להבין את התועלות שבתהליך זה חשוב להבין מהו התהליך ומה מתרחש לפניו במהלכו ולאחריו.
התהליך מבוסס על פגישות אישיות, בסביבה נוחה לפגישה, בין נותן הסופרויז'ן ומקבלה (סופרויזי). המפגש משמש כמקום בו בוחנים שניהם יחדיו, תהליכים ואירועים משמעותיים בחייו המקצועיים של הסופרויז'י. בתהליך בוחנים דילמות אישיות ומקצועיות מתוך הסתכלות רחבה על התהליך שבו מעורב היועץ ומתוך כוונה לאפשר נקודת מבט חדשה, רעננה ופורצת דרך. במקום זה בא לידי ביטוי הניסיון המקצועי והבשלות האישית של הסופרויז'ר. פעמים רבות הוא משתלב בתהליך בו הצורך התמודדות עם דילמות אישיות המהוות מחסום להתפנות לטפל בדילמות המקצועיות. ביכולתו של הסופרויז'ר לגלות ולהצביע על קשרים הקיימים בין התחום האישי ובין התחום המקצועי ולבנות יחד דרכים להתמודדות ולמינוף קשרים אלה.
את התכנים למפגש מביא הסופרויז'י, ועליו גם הפוקוס בתהליך כולו. השאיפה היא לחדד את המודעות של הסופרויז'י לתהליך, שהוא עובר ומעביר. זאת, תוך חשיבה והתבוננות משותפות ואיתן לפתח את יכולתו המקצועית והאישית ולתת ייעוץ מיטבי. מאחר ומדובר ביועצים מנוסים, המודלינג של התהליך מאפשר להם לפתח את יכולות הייעוץ שלהם, לזהות כיווני חשיבה חדשים ולהציע לנועצים שלהם סל כלים רחב ואיכותי יותר.
חלק חשוב בתהליך, הוא הוצאת היועץ מבדידותו ובניית תשתית לשחרור מלחצים ורגשות העלולים לפגוע בתהליך הייעוץ. עבודת הייעוץ מכניסה לא מעט פעמים את היועץ למצבים שבשגרה אינו יכול ואף איננו רשאי לשתף אחרים בהם וכך הוא מוצא עצמו לכוד ברגשות אלה. תהליך הסופרויז'ן מאפשר שיתוף מקצועי ודיסקרטי, לא שיפוטי אלא מכיל, המשחרר ו"מנקה" את היועץ מלחצים ומאפשר לו לחזור למסלול הייעוץ שהוא במיטבו. מכאן ניתן להבין, כי תהליך סופרויז'ן איכותי, מכיל מרכיב משמעותי של תמיכה בסופרויז'י שלצידה הבנת הסופרויז'ר את עולמו של היועץ והדילמות המלוות את עבודתו.
מניסיוני כסופרויז'ר מצאתי, כי השותפים לתהליך מייחסים לעיתים חשיבות רבה יותר לתמיכה האישית ולשחרור מלחצים מאשר לתמיכה המקצועית. שוב ושוב נתקלתי בברור מאליו. אי אפשר להתפנות לייעוץ איכותי כאשר אני מרגיש "תקוע", מטיל ספק עצמי בדרך שבחרתי ומוצא עצמי בתחושת אי הצלחה. אין הדבר סותר את הצורך בקבלת נקודות מבט נוספות לתהליך עצמו, למענה לדילמות מקצועיות ובניית הזהות המקצועית האישית. במקום זה יש משקל רב לעובדה שאני מגיע מאותו תחום, חווה חוויות דומות מדי יום ומוצא עצמי מתמודד עם דילמות דומות. מצאתי כי, המודלינג שלי, הניסיון והידע שצברתי והיכולת שלי לצאת מחוזק מכל התמודדות, מהווים השראה ותקווה לסופרויז'י גם בנקודות קושי ומשבר.
לסיכום. מהן לדעתי התכונות הנדרשות לכל סופרויז'ר וכאלה שיהפכו אותו גם לנותן שרות איכותי
בראש ובראשונה, כפי שסיפרתי בתחילת המאמר, היכולת להיות צנוע ולאפשר לסופרויז'י להיות במרכז. הלקוח הוא העיקר והסופרויז'ר הוא שם כדי לסייע ולהצמיח.
למרות הידע והניסיון הרב של הסופרויז'ר, יש מקום חשוב ומרכזי בתהליך להתמודד עם שאלות ולא בהכרח לתת "תשובות בי"ס". בצורה זו מתחדדת אחריותו של הסופרויז'י לתהליך עצמו ולמה שיעשה בשובו למקום עבודתו ולאלה שלהם הוא מייעץ. הניסיון ל"מכור" ידע מקצועי של הסופרויז'ר מחטיא את מטרת המפגשים, מכוון לכיוון מסוים שלא בהכרח יאומץ באופן טבעי, ולדעתי פוגעת גם ביכולתו של הסופרויז'ר להכיל שגיאות של הסופרויז'י, להכילן וללמוד מהן.
בכל תהליכי הסופרויז'ן שביצעתי (וגם בשגרת הייעוץ שאני נותן ללקוחותיי) אני מקדיש זמן ותשומת לב לבניית אמון ושמירה על דיסקרטיות. אין אפשרות להגיע לפתיחות, להצפת קשיים בצורה אמיתית, ללא ביטחון של הסופרויז'י, כי הנאמר בחדר נשאר בחדר והדבר מחייב גם אותו. מיד בתחילת ה"סטינג" של התהליך, אנחנו מסכימים, כי הנאמר על ידי מי מאיתנו, יצא מהחדר רק לאחר שהוסכם על כך בברור ומראש. מצאתי שאמירה כזו כבר בתחילת התהליך יוצרת אמון ומונעת אי הבנות. (כהערת שוליים. מאחר ועבודת הדוקטורט שלי עסקה בהטמעת אתיקה בשרות הציבורי והיותי שותף לכתיבת הקוד האתי של היועצים העסקיים, אני מגלה רגישות רבה לעניין ומוצא בכך חשיבות רבה להצלחת התהליך).
המרכיב האחרון ברשימת התכונות הנדרשות לסופרויז'ר טוב אך בהחלט לא האחרון בחשיבותו, הוא הניסיון וחוכמת החיים. מרצה שלי למתודולוגיה שהייתי עוזרו נהג לאמר, כי "יש אנשים עם 40 שנה ניסיון (כלומר לא לומדים מניסיונם וניסיונם שווה למי שזו שנתו הראשונה בתפקיד) ויש אנשים עם 40 שנות ניסיון (כלומר ניסיונם נצבר ובא לידי ביטוי בעשייתם)". רוצה לאמר, כי זמן אינו המרכיב החשוב בניסיון אלא מה נרכש ונלמד במהלך הניסיון שחווינו. מניסיוני למדתי כי הניסיון שצברתי, היכולת להתבונן על ניסיון זה ולהפיק לקחים ללא הרף, הם המרכיב החשוב בתהליך שעברתי. זאת, בנוסף כמובן, לידע המקצועי הנוסף שרכשתי במהלך השנים.
לסיכום. אני מוצא את תהליך הסופרויז'ן כתהליך בו שני השותפים זוכים להתפתח יחד עימו. ברור כי מקבל הסופרויז'ן אמור להתפתח, לגבש את זהותו המקצועית ואת בטחונו העצמי - הרי זאת מהות התהליך. אבל מצאתי, ולא להפתעתי, כי גם אני מתפתח ולומד משותפיי לתהליך. הדילמות שלהם הן גם הדילמות שלי, נקודות המבט שלהם מאירות לי צדדים שלא ראיתי, ובעיקר התהליך גורם לי להתאהב מחדש במקצוע הנפלא שנקרא ייעוץ.
