אני שונא מכרזים - חלק ב'

ד"ר אלי טייכר |  6.12.17

חלקו השני של הפוסט העוסק בחוויות שלי מנסיוני בעולם המכרזים, והפעם: על הקלות המכאיבה שבה אפשר לפספס מכרז חשוב ומענין, על הפעם בה השתתפתי במכרז מבלי שידעתי ומחשבות נוספות על השתתפותי בצד השני של המתרס. 

פספוס

לעיתים תעתועי הגורל והזמן גורמים להחמיץ זכייה במכרזים ולרוב מכרזים שכואב מאד להחמיצם.

בחברה גדולה, מהגדולות במשק, זכיתי במכרז להטמיע בה את נושא עבודה באמצעות תוכניות עבודה מקושרות לתקציב. דובר על הטמעה בכל דרגי החברה ובפרויקט לטווח ארוך. נסעתי לסגור פרטים אחרונים לפני חתימת החוזה ובדרך נודע לי כי פרצה מלחמת לבנון השניה. לכל הנוגעים בדבר היה ברור כי סדרי העדיפות משתנים וסיכמנו להיפגש בעוד שבועיים לבחון את המצב. כמובן שפגישה זו נדחתה והתקיימה לבסוף כחודשיים מעת סיום המלחמה. סדרי העדיפות של החברה השתנו. היה צורך להתגייס למשימות דחופות יותר בעקבות המלחמה. הפרויקט נדחה. לאחר כחצי שנה התחלף מנהל היחידה שאיתו הייתי בקשר ומכרז חדש היה צפוי להתפרסם בעוד מספר חודשיים. מסיבות שונות, בעיקר בגלל התחייבויות קודמות, לא ניגשתי למכרז ופיספסתי הזדמנות לעשות פרויקט מאתגר מאד ברמה ארצית.

בפרויקט אחר, בבנק גדול, הוזמנו להטמיע את נושא הערכת הדרכה. הכל סוכם, תהליכים נקבעו. כל שנדרש היה לחתום על חוזה עבודה. מנהל ההדרכה רק ביקש שהחתימה תעשה כשיחזור מביקור בפסטיבל בחו"ל. נערכנו בינתיים, פינינו זמן, חידשנו חומרים ואז... מנהל ההדרכה חזר ישר למינוי חדש, בכיר יותר בבנק, והנושא של הערכת הדרכה ירד מסדר היום של מחלקת ההדרכה.

מכרזים שלא ידוע שהם מכרז

היה ונגשתי למכרז מבלי לדעת בעצם זה תהליך מכרזי עד שהייתי בתוכו.

הוזמנתי ע"י חברה שיחד עימה ביצענו בהצלחה פרויקט משותף בחברה תעשייתית גדולה, להגיע לפגישה במשרדי חברה קמעוניים גדולה. באופן כללי נאמר לנו שהם מחפשים מומחה המכיר את מערכת החינוך. הגעתי לפגישה ומצאתי את עצמי להפתעתי בפני ועדת בוחנים שאפילו את הנושא שלשמו באתי לא הכרתי אלא בשטחיות. לאחר כ 15 דקות של שאלות ותשובות, כולל בקשה להציג עבודות עבר, הבנתי שיש כאן אי הבנה. בקשתי לעצור, הסברתי את אי ההבנה ובקשתי לזמנני למועד אחר. להפתעתי הסכימו. נבוך מאד יצאתי מהפגישה אך נחוש מאד להציג בפעם הבאה את יכולתי בצורה מיטבית. כך היה. זכיתי במכרז שאמור היה להימשך כשלושה חודשים אבל התארך עוד ועוד ועוד ונמשך כ 15 שנים ובהצלחה רבה מאד.

לגוף ציבורי אחר שפרסם מודעת דרושים להפעלת פרויקט מאתגר, פניתי והוזמנתי לועדת בוחנים. השיח בוועדה היה די שיגרתי: נשאלו שאלות על ניסיוני, שאלות על תפיסתי לגבי ביצוע הפרויקט וכדומה. ואז הגיעה ההפתעה. נשאלתי מה ההנחה שאתן על תעריף  שעה כפי שמופיע בתעריף נש"מ (נציבות שירות המדינה). הופתעתי כי הייתי משוכנע כי תעריפי נש"מ הם הקובעים בגוף זה וכך ניתן היה להבין מנוסח מודעת הדרושים. התברר כי הענות למכרז הייתה כה גדולה עד שפנו יותר מכפול יועצים ממה שנדרש. מכיוון שכולם היו מנוסים ומוכשרים במידה שנדרשה ואף מעבר לכך, החליטה הועדה כי המחיר שיידרש עבור הייעוץ יהיה פרמטר בבחירה. החלטתי לתת הנחה כפי שמופיע במחירון לייעוץ רחב היקף וביני לבין עצמי החלטתי שלא לרדת מכך גם במחיר הפסד העבודה. נערך עימי משא ומתן קצר אך משהיה ברור לוועדה כי אני נחוש לא להפחית עוד משכרי, "נכנעה" וחתמתי על חוזה שנמשך במשך 6 שנים (עם הארכה בכל שנה).

בצד השני של המיתרס

ניסיוני במענה למכרזים וגם הידע המקצועי שלי, זימנו לי מעת לעת הזמנות עבודה שעיקרן כתיבת החלק המקצועי במכרז שעתיד להתפרסם. תמיד הפתיע אותי איך החלק שלי, שהוא ליבת המכרז מבחינה מקצועית, הופך לחלק הקטן ביותר בחוברת המכרז. התניות משפטיות, התחייבויות של מגיש המכרז ודרך הגשתו, הופכים לעיקר המסמך. וכך מצאתי עצמי שוב ושוב, כותב מספר חד ספרתי של עמודים ומוצא עצמי עם חוברת מכרז המכילה עשרות עמודים. מה לא עושים כדי למנוע ערעורים של אלה שלא זכו במכרז, על תוצאותיו.

המרתק מבין כתיבת המכרזים שבהם התנסיתי היה כתיבת פרק הערכת הדרכה למכרז עיר הבה"דים של צה"ל. אופי הכנת המכרז היה כזה שלמעשה הייתי קבלן משנה של קבלן משנה של קבלן משנה. יחד עם ידידי והמומחה בנושא, ד"ר עידו ליברמן, קיבלנו הנחיות ויצאנו לדרך. כתבנו פרק מקצועי, מיוחד בתפיסתו, כפי שפרויקט מורכב כזה מחייב. מאחר והתפיסה הייתה כה ייחודית, נדרשו לקבל אישור של כל הדרגים מעלינו. וכך מצאנו עצמנו מסבירים תפיסתנו למזמין הישיר שלנו ואחר כך למזמין ממנו וכך הלאה עלינו במעלה מקבלי ההחלטות. סוף התהליך היה שהגענו לדרג הבכיר ביותר, הצגנו וגם הגנו על תפיסתנו הייחודית, וקיבלנו את האישור המיוחל לתפיסה.