נשים יזמיות נחושות 

ד"ר אלי טייכר  |  29.10.17

פוסט זה מבוס כולו על ניסיוני וניסיוני בלבד. אין בו כל כוונה להכליל מעבר לניסיון זה.

כל השמות המוזכרים בפוסט הם שמות בדויים, הדמויות ממשיות לחלוטין.

מה גרם ל -  א. אשת המכירות, ס מנהלת משאבי אנוש וד. מנהלת חשבונות, לפנות אל תחום האפייה? מה מביא את א.  לנטוש את תחום הכלכלה, ולפנות אל תחום סדנאות שיאצו לאימהות ולתינוקות? מדוע א. בחרה לעבור מתחום העבודה הסוציאלית אל עסק להכנת כיסויי ראש אופנתיים לנשים דתיות?  נשים אלו ואחרות החליטו לעזוב מקום עבודה בטוח וללכת בעקבות חלומן להקמת עסק עצמאי עם כל אי הוודאות הכרוכה בכך.

עיסוקי בתחום הייעוץ לעסקים בהקמה ולעסקים קטנים קיימים, מזמן לי מפגש מרתק עם נשים יזמיות. תוך כדי התהליך למדתי לזהות מאפיינים דומים להתמודדותן עם קשיים, לשילוב המשפחה והעבודה ובכלל,  נחשפתי לעולם שלם של נשים יזמיות נחושות ומרתקות.

נשים המתחילות בהקמת עסק אינן רואות בכישלון ההקמה אופציה. יזמים גברים העובדים במקום עבודה מסודר, חושבים על הקמת עסק כדרך לעצמאות אישית ודרך ולהגדיל ההכנסה הכספית. מתוך כך, כאשר הם נתקלים בקושי ממשי, בקלות יחסית הם מוותרים על הקמת העסק או למצער, דוחים את פתיחתו. נשים אינן מוותרות על החלום. בכל שנותיי כיועץ, לא נתקלתי ולו ביזמת אחת שהקשיים שבאופן טבעי קיימים, גרמו לה להרים ידיים ולא להמשיך בהקמת העסק.

גברים יזמים מניחים בדרך כלל כי גם אם ידרשו לשעות עבודה רבות, יהיה מי שיטפל במשפחה ובבית. יזמיות מניחות שיהיה עליהן לשלב בין מטלות הבית לבין המטלות הכבדות של הקמת העסק. כך למשל היססה ענת במשך תקופה ארוכה אם לשכור מקום לעסק שלה  שהתנהל עד אותו רגע ממטבח ביתה. הנוחות שבטיפול במשפחה בו זמנית לניהול העסק  מול הקושי לנהל את העסק בריכוז ומלוא תשומת הלב הנדרשים, העמידו אותה בדילמה רצינית. בסיועי ראתה את היתרונות והחסרונות בכל אופציה ומצאנו דרך לאזן הצרכים ע"י הקמת העסק מחוץ לבית אבל במרחק הליכה ממקום מגוריה. כך "יצאה החוצה" אך גם נשארה קרובה וזמינה. מהר מאד גילתה ענת, שהיציאה מהבית איפשרה לה להקדיש זמן איכות עם בני ביתה וגם לנהל בצורה מקצועית יותר ונינוחה יותר את עסקה.

חבצלת הגיעה עם בעלה ליישוב בצפון הארץ מתוך כוונה להקים עסק עצמאי ואילו בעלה חיפש עבודה כשכיר. הצורך לטפל בארבעה ילדים קטנים הוליך אותם כמעט כמובן מאליו להחליף תפקידים. הבעל פתח עסק עצמאי (אותו ליוויתי) ואילו חבצלת בחרה ל"אחסן" את העסק שאותו רצתה להקים לשלב מאוחר יותר. הסיוע שלי לחבצלת, לבנות בכל זאת תשתית להקמה, שיצאה אל הפועל בבוא המועד, מנעה ממנה תסכול והרגשת החמצה. גם בעלה שידע עד כמה רצתה להקים את העסק, התעקש על הכנת התשתית להקמת העסק גם אם לא ימומש בעתיד הקרוב.

רגישות מעין זו של בני זוג גיליתי אצל רבים. בן הזוג מבין, שהקמת העסק היא חלק מההתפתחות האישית של בת הזוג ולא רק דרך להגדלת ההכנסה המשפחתית. תמיכה זו חשובה ומאפשרת להתמודד עם הקשיים שבהקמת העסק מבלי לגרור אותם לקשיים בקיום זוגיות. לא מעט מצאתי עצמי יושב בסלון הבית או במטבחו ודן עם בני הזוג על המשמעות של דחייה או זירוז בהקמה וההשלכות על חיי המשפחה. דיון פתוח כזה מאפשר לצפות קשיים ולתת להם מענה מבעוד מועד.

הרחבת העסק מלווה אף היא בחששות ובהיסוסים. ורד היססה אם להעסיק עוזרת לידה. זה חשש המאפיין יותר יזמיות מאשר יזמים. החשש מהוצאות נוספות לעסק, הצורך לחלק ידע ולסמוך על מישהו נוסף, יוצרים קושי טבעי. חשש זה משתלב בחוסר העניין שגליתי אצל היזמיות  בעיסוק בצד הכספי של העסק מחד, אך חשש גדול ממנו מאידך. גם נשים אשר ידעו לנהל את הצד הכלכלי של העסק, גילו משום מה חוסר בטחון בידע זה שלהם ונטו לסמוך על בן זוגן גם אם ידיעותיו והבנתו בתחום לא עלו על שלהן. "היציאה מאזור הנוחות", יציאה מהמוכר, גרמה להרבה יזמיות להסס בביצוע שלבי התפתחות נחוצים של העסק. בסופו של דבר, לאחר שעזרו את האומץ, ביצעו זאת בדרך מקצועית וטובה שגרמה להם להביט לאחור מבלי להבין את חששותיהן.

חדווה רצתה בסך הכל להרחיב את מכירות  מוצריה ברחבי הארץ . מאחר וזיהיתי פוטנציאל יצוא לא מבוטל בעסק, הכנתי אט אט את חדווה למהפך התפיסתי.  מול החשש "לקפוץ מעל הפופיק" והצורך בעוד עובדת אחת לפחות, ידעה חדווה בסתר ליבה, כי היא מסוגלת לכך. נדרש ייעוץ עדין מאד, שמצד אחד מבצע את כל ההכנות המורכבות למהלך ומצד שני רגיש לתהליך ההפנמה של חדווה. כאשר החל הייצוא וחדווה גילתה כי היא מסוגלת, כי ביכולתה לעמוד באתגרים שתוכננו וגם באלה שלא, גיליתי את מה שכבר שידעתי, שלפני יזמת שיכולה והשמים הם הגבול.

כדי לנסוך ביטחון בלב היזמיות והיסוסיהן בשלבים השונים של התהליך, אני מרבה להשתמש במושג "פריחת הדובדבן". במקור, המושג התייחס לחיים הקצרים של פריחת הדובדבן  והמשמעות שלו כסמל לחיינו. אני בחרתי לראות בפריחה הפתאומית של עץ הדובדבן, כסמל למאמץ מתמשך, שלכאורה אינו גורם לכלום ואז בפתאומיות מופיעה פריחה יפיפייה בכל תפארתה. כך בחרתי להנחיל ליזמיות שהשקעתן בעסק, גם אם התוצאות אינן נראות מיד, תגרום יום אחד, ואפילו במפתיע, לקפיצה עסקית והוכחת היתכנות של העסק. המושג הזה הפך לקוד פנימי בשיח של היזמיות ושלי בכל עת שחשו אי ביטחון בעתיד העסק, ולא הייתה הרגשה נפלאה  מזו, כאשר יזמת מציגה לי אירוע בעסקה ואומרת לי " אכן הדובדבן פרח".